המסע בתוך האגן הנשי- חוויות על לידה, הריון ובעיקר על מה שקרה לפניהם. 

מאת : רויטל דהן שבח  / ינואר 2009
 
 

את המסע באגן הנשי כתבתי לאחר לידת בני הראשון איתמר, המילים פשוט זרמו להן מתוך לבי אל הנייר. לשמחתי חווית הלידה הייתה משחררת, קסם שהתרחש בתוך גופי הבנה שיש בתוך גופי עוצמות מדהימות. הלידה ניקתה את כל הכבדות, סימני השאלה והפחדים שליוו אותי בהריון. בסופו של הכאב העמוק של הצירים ותשעת חודשי ההיריון גיליתי שטמון אוצר אנושי שלא ניתן לתארו במילים. החוויה היא חוויה שמשתלטת על כל החושים. חיי השתנו לחלוטין, הקיום הפך ברור, האימהות נסכה בי בטחון מסוג חדש.


אבל לא על חויית הלידה והאימהות בחרתי לספר, אלא על מה שקרה לגופי לפניה. בחרתי לכתוב על הנשיות שחוויתי בשנים שלפני ההריון והלידה, רגע לפני שהאימהות משתלטת לחלוטין על התודעה. על החוויות שעברתי והובילו לתובנה ותבונה אדירה אודות גופי הנשי ואודות המכל האדיר שבתוכו : האגן.

 

 

ההריון הגיע לחיי במפתיע. הזוגיות שלי הייתה טרייה, והייתי במקום שבו הלבדות שלי היתה נוחה ונכונה לי. רציתי להיות אמא, אבל תיכננתי שזה יקרה עוד כמה שנים,  למרות שבדיעבד הבנתי שבשנה שלפני ההריון הקשבתי לאגן שלי והכנתי אותו לכבודו. לא ידעתי שאני מזמנת לגופי הריון. מסתבר שהחקירה, ההבנה, החיבור העמוק, הפתיחה והחיזוק של האגן בגופי הובילו לשם, בדרך הטבע, הריון בריא.

זה התחיל במרכז איינגר ברישיקש עם מורתי אושה דווי בהודו והמשיך עם מירה ארצי פדן והיוגה הנשית בישראל. בכל חודש הבנתי שמשהו מתרחש בתוכי במחזוריות, במעגליות שמעבר לשליטתי. בכל חודש שמעתי עוד קולות ועוד צלילים, ראיתי דברים, הבנתי שיש בתוכי מעגל של שמיים וארץ, של ירח ושל אדמה.

 

לפני שנתיים ביליתי חודשיים בתרגול איינגר אינטנסיבי אצל אושה ברישיקש. אושה היא מורה מדהימה שריסקה את האגן שלה פעמיים בתאונה. התאונות שלה הובילו אותה לתהליך שיקום עצמי, בעזרתו של גורו ג'י איינגר, תוך כדי החזרת האגן המרוסק שלה למקומו במרכז הגוף. בזכות התהליך שעברה זכינו אנו, התלמידים, לשיעורי איינגר מדוייקים, תובעניים ומרתקים בעומקו של האגן. במשך חודשיים, בוקר וערב, למדתי להכיר מפנים כל שריר וכל עצם שמקיפים ומכילים את האגן. למדנו ליצור תחושה של איסוף פנימי בכל תנוחה. היה קשה אך מרתק, מה שהפתיע אותי יותר מכל שאחרי שנים של מחזור יציב הווסת נעלמה לה בתקופה זו מחיי. היתה בי תחושה שיש קשר בין התרגול היומיומי לבין היציאה שלי מהמחזוריות הנשית והרגשתי שהאינטינסביות  והתובעניות ה"איינגריסטית" לאיסוף האגן נתנו אותות בגופי.  כנראה שלא במקרה פגשתי את מירה ארצי פדן כשחזרתי מהודו. ממירה למדתי להרחיב ולשחרר את האגן. הבנתי שהאיסוף וההידוק האינטנסיבים שיצרתי בחודשים האחרונים חסמו בתוכי את הזרימה הנשית החודשית, את הווסת.  בפעם הראשונה נחשפתי לגישה נשית כוללת ביוגה (חשוב לי לציין שגם בתרגול איינגר קיימת גישה נשית, אותה פיתחה גיטה אינגר, ולפיה מקפידים מאוד על התרגול הנשי בימי הווסת, וישנם תרגילים מדוייקים ומעמיקים לאיזון הורמונלי אצל נשים, אולם בשיטה זו טרם העמקתי).

 

 

ביוגה הנשית גיליתי גישה שונה, מקום שמאפשר לאגן חופש ומרחב. גיליתי גישה יוגית המייחסת חשיבות לאנרגיות ולהורמונים השונים הקיימים בגוף הנשי במהלך מחזור שלם. עד היום הכרתי מתודות הקובעות המנעות מתנוחות הפוכות והקפדה על תנוחות פותחות אגן בימי הווסת. ביוגה הנשית למדתי עוד, קיבלתי הסתכלות שלמה במהלך כל החודש וכל מחזור החיים הנשי. הנעה, פתיחה וחיזוק של האזור ביחס ובהתאם ליימות המחזור, התכוננות ריגשית ופיזית לקראת ימי הווסת. פתאום הבנתי שעלי לחקור לעומקו של האגן גם בהתייחס למחזור שבתוכי ולהתאים את התרגול שלי לשלבים השונים בו.

 

התחלתי להוסיף שלב חדש לתרגול היוגה היומי שלי – שלב ההקשבה לאגן. לפני כל תרגול פרסתי את גופי על המזרון, נשכבתי בתנוחת האישה (סופטה בדהה קונאסנה),  הקשבתי והבטתי פנימה אל גופי ואל אגני. חיפשתי תחושות, חיפשתי שרירים, זרמים, צבעים, צורות ורגשות. נתתי לכל מה שעלה מהאזור לצוף ולהתמוסס חזרה בגופי. בזכות התבוננות שקטה זו יצרתי תקשורת עם רצפת האגן שלי ועם הסוד היוגי הקדום,  המולה בנדהה. את המולה בנדהה שלי חיפשתי שנים רבות בתרגול היוגה. מורים רבים, בעיקר גברים, כיוונו אותי לשם, אך בתוכי המשכתי לחוות תסכול וחוסר הבנה שלמה.

 

החיבור העדין בין רצפת האגן שלי לביני אפשר לי לחדור עמוק פנימה לרבדים העמוקים שבשכבות הגוף ובתודעה. זיהיתי אותה נסגרת בסוף האיסוף של שרירי רצפת האגן, למדתי לאחוז בה ברכות, לא להלחם, לא לכווץ את כל האזור, אלא לתת לבנדהה לנשום בתוכי ואיתי תוך כדי האיסוף והסגירה.

במבט חודשי התחלתי להבין שיש בתוכי קולות אחרים לפני, אחרי ובזמן הביוץ. בהתאם לתחושות אלו התחלתי לזהות את ימי המחזור שלי והתאמתי את התרגול היומי למה ששמעתי מגופי. הבנתי מבפנים שהגוף מבקש ממני לנהוג בו ברכות בימים מסויימים ומאפשר לי לאתגר אותו בימים אחרים. הבנתי שכדי לנוע הלאה לעבר המחזור הבא עלי להכנע ולא להלחם, שהמלחמה בגוף שיוצר התרגול האטינטנסיבי לא קידמה אותי במסלול שבחרתי לעצמי. ברגע אחד "נפל האסימון". הבנתי שאני רוצה להתאים את תרגול היוגה שלי לעובדה המוחלטת שאני אשה, שיש לי אגן נשי ושאני שואפת לתת לו מרחב וחופש. שילבתי את הידע הגברי שצברתי במהלך שנות התרגול וההוראה אודות אותו מחסום תחתון בגוף, המולה בנדהה, יחד עם ההבנה הנשית שהתבססה. לתת לאגן שלי ולמולה בנדהה בתוכו את החופש שהם זקוקים לו, להבין שאני לא רוצה להיות גברית וצרה אלא מיכל נשי רחב ופתוח להכיל.

 

בניתי מחדש את התרגול והתאמתי אותו למחזור הירח שבתוכי, בימים מסויימים למדתי לעצור, בימים אחרים למדתי להגיע לשיאים ולבחון את הגבולות, ובין לבין למדתי להקשיב, בעיקר לקול הנשי הפנימי שלי, זה שיודע בדיוק מה ומי ומתי, זה שבעבר בחרתי שלא להקשיב לו ונלחמתי בו על מנת לאתגר את גופי בתנוחות יוגה מורכבות. למדתי גם להכיל את רוחב האגן בתרגול, להפריד כפות רגליים, לרכך את המפרקים, ליצור תנועה באגן ולהמנע מקיבעון. התרגול הפך אחר, נעלמה המלחמה שהייתה בי, גופי נפתח כמו ספר. צפו ועלו בי דברים חדשים ובעיקר חמלה והשלמה כלפי האישה שאני.

 

ובאותה שנה קרו עוד המון דברים. הפכתי לשלמה יותר, ויתרתי על סקס מזדמן, חיפשתי יצירה אורגזמית משותפת . למדתי לקבל את מי שאני, להודות בפני עצמי ובפני העולם ברצונות האמיתיים שלי, אימנתי את עצמי בדרך אחרת, דלתות חדשות נפתחו בפני. הגעתי להישגים חדשים וביניהם סוף סוף זוגיות אמיתית ומלאה (אני חייבת להודות שהחיפוש אחר בן זוג הולם בשנות האלפיים בתל אביב הפך להיות מתיש ומתסכל כמו תרגול אינטנסיבי של הסדרה השנייה  באשטנגה).

 

ואז, במפתיע, בגלל טעות חישוב קטנה, לפני שלמדתי את סודות מעגל הפריון הנשי באופן פורמלי, האגן שלי קלט בתוכו בתשוקה אדירה חיבור קסום, ויצר את איתמר (אז קראנו לו בוטן). הכל היה מוכן. הגוף והנפש חיכו לרגע ובן זוגי היה שם, מוכן לאהוב ולהכיל אותי ואת כל ההורמונים שהציפו אותי. היום כבר כמעט שכחתי שלמרות המוכנות היה לי קשה לקבל את השינוי שעבר גופי עם ההריון, שינוי פיזי וריגשי פתאומי. התרגשתי מעצם העובדה שאני הופכת להיות אמא אבל הפכתי מתוסכלת מהחופש שחמק החוצה מחיי. איבוד החופש התבטא בכך שלא הייתי מסוגלת לנוע בקלילות שרגילה לה, שנאלצתי לוותר על הקצב המהיר וההספקים האדירים שלי, שהרגשתי עייפות טוטאלית כבר באמצע היום, שתרגול היוגה שלי הפך להיות עצל ופסיבי כי גופי הפך אחר. לשמחתי, בזכות תרגול היוגה הנשית למדתי להקשיב לתחושות שעלו מתוכי ולהורמונים שגאו בתוכי ולקבל אותם יחד עם התסכול.

הורדתי הילוך, נהנתי לקטר, נתתי לכל מי שרצה לטפל בי לעזור. את כמות תשומת הלב שמקבלת אישה בהריון, ועוד ראשון, לא ניתן לשחזר, אז הרשתי לעצמי להנות. במשך תשעה חודשים גופי שינה את תבניתו ולימד אותי להתמסר. ההתמסרות הזו הובילה אותי לבסוף ללידה מרגשת, עוצמתית, טבעית, כואבת, מלאת הקשבה, כנות ואהבה. הרגשתי את מלוא העוצמה הטמונה בגופה של אישה ובתבונתה. והיום אני מבינה מבפנים, מתוך הקישקע שלי כמו שאומרים, את כוחו של הכלי הנשי, האגן, וכמה חשוב לי להמשיך ולהשאר מחוברת אליו.

 

 

תודה לכל המורים והמורות שלימדו אותי להכיר את נפשי ואת גופי .

 

אום

רויטל

 

 כל הזכויות שמורות - אין להעתיק או להשתמש בתוכן דף זה ללא אישור המחברת




http://studioyoga.co.il/PAGE7.asp

 
יוגה בסביון, יוגה בקריית אונו, יוגה בגני תקווה, יוגה ביהוד, יוגה באור יהודה, יוגה בבקעת אונו.
האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים